מבעד למראה- חי שרה

שאלה מפורסמת על הפרשה היא למה חצי ממנה הוא "בשידור חוזר" – כל המעשה של השבעת אליעזר, הסימן לרבקה וכו', חוזר שוב בפיו של אליעזר כשהוא מספר למשפחת רבקה.

הרבי מקוצק מביא הסבר, תוך דיוק על הפסוקים. אליעזר, כידוע מרש"י, היה בעל נגיעה. הוא רצה להשיא את בתו ליצחק, ולכן שאל את אברהם: "אולי לא תאבה האישה לבוא", וכשהוא מדבר עם אברהם, הראש כבר בתוכניות אחרות – הוא רואה איך הוא מגיע לחרן, הכל מסתבך, בקושי מוצא אישה, וזאת לא רוצה לבוא, הוא חוזר בידיים ריקות הביתה – ומחתן את יצחק עם ביתו. הנגיעה הזאת השפיעה על כל השליחות שלו. אבל בעל הנגיעה אף פעם לא מודע שהוא אכן בעל נגיעה, הוא צריך שמישהו יציב לו מראה בפנים ואז הוא יראה את האמת. כמו הזה שבא לקוצקר והצהיר שהוא עומד להיקבר בארץ ישראל. כששאלה הרבי למה, הלה ענה שהוא חס על גופו מפני גלגול מחילות, ואז הרבי מקוצק צחק עליו: "עד כדי כך אתה דואג לגופה שלך אחרי שתמות?!". כשמציבים מראה, כשמישהו אחר מספר את הסיפור, או אפילו כשאנחנו חוזרים שוב על מה שאמרנו – אנחנו מגלים את הנגיעה שלנו. זה בסדר, כולנו בעלי נגיעה, "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" – בכל טוב, מצווה, יש נגיעה קלה. המטרה היא לחשוף אותה. והחשיפה של אליעזר מגיעה ע"י כך שהוא מספר את הסיפור שוב, ופתאום קולט כמה מעוות הוא היה, אז הגרסא מיד מתוקנת, כל התוכנית ב' מתבטלת והוא ישר מדלג לספר על כך שרבקה פשוט חייבת לבוא, בלי שום תירוצים או תוכניות חלופיות.

כשהאמונה הופכת אישית

הרמב"ן מקשה קושיה. לפני הסיפור של נוח, התורה מספרת שהוא היה צדיק תמים וכו'. אבל באברהם לא נאמרו כלל מידות טובות, ישר – לך לך וכל הניסיונות. יש כמה פתרונות (יחד עם משל הבירה הדולקת הנפלא), אבל לא אתעסק בהן. מתי באמת נאמר משהו טוב על אברהם? רק באמצע הפרשה – "והאמין בה' ויחשיבה לו צדקה". אברהם מאמין, וזה נתפס כדבר טוב. אבל מה ז"א – הוא לא האמין לפני בכל ההבטחות על הארץ ועל האומה?

לכולנו קל להאמין כשהאמונות רחוקות מאיתנו, לומר "ה' משלם שכר טוב ליראיו, מגן לכל החוסים בו, עושה ניסים…". כאן כולנו מאמינים בני מאמינים. אבל להאמין שה' עושה לי אישית ניסים, שהוא יושיע אותי אישית מהצרה שאני נתון בה, שתקרה לי קפיצת הדרך בצורת אוטובוס שהפתיע לבוא..כאן האמונה הופכת להיות קשה. זה באמת ניסיון להאמין. כמו הסיפור על האריז"ל שביקש מתלמידיו לעשות שבת בירושלים. כל ההבטחות הקודמות לא נגעו ספציפית לאברהם. הם נגעו בעתיד הרחוק, ביעד ובחזון. ברעיון קל להצהיר באמונה, אבל במימוש פחות, אברהם ניכר בגדולה שהאמין שגם לו ספציפית ולשרה הזקנים יקרה נס ויוולד בן. ואולי זה תירוץ גם לשאלה איך בדיוק ברית בין הבתרים נחשבת ניסיון, כי זה באמת קשה.

אנחנו מברכים "מגן אברהם". אבל אברהם מת ממזמן. אלא שהפשט הוא לכוון שה' משגיח על הפרטים, על ה"אברהמים" שאמרו "אנוכי עפר ואפר". וזה מלמד שיעור גדול על מה זה אמונה. זה לא מס שפתיים שמישהו מצהיר. אלא זה קשר. המגן אפקטיבי במלחמה רק כשהצד השני אוחז אותו קרוב אליו ורואה בו חלק אינטגרלי מהחיים. אמונה מלשון "ויהי אומן את הדסה", זה להכניס את הקב"ה לתוך החיים האישיים שלנו.