Freeze, Fight, Fly

המדרש על הפרשה תמוה מאוד. הוא מתחיל בסקירה של כל אבות האומה שברחו: יעקב מעשיו, דוד משאול, הרוגי מלכות מהרומאים…אבל, הוא מציין, לא כך היה אצל אבותינו במדבר, שה' הנחה אותם בכל המלחמות.

מה רוצה המדרש לומר? יכול אדם להסתכל על רשימת המסעות הארוכה ואפילו לשרטט במפה ולסבור שבני ישראל התנהגו בצורה אימפולסיבית של בריחה. מתקדמים עד שפוגשים את העמלקי \ האדומי \ סיחון \ עוג \ מצרים ובורחים מהם עד שימצאו את הצרה הבאה. לא כך, אומר המדרש, אלא ה' הנחה אותם דווקא דרך כל הקשיים האלו כדי לחזק אותם, כדי לתרגל אותם ברוחניות ע"י ראיית ניסי המלחמה וגם בגשמיות לקראת הכניסה לארץ. לאסוף כמה שיותר התנסויות.

בפסיכולוגיה מדברים על 3 מצבים שיכולים להיות כשאדם מגלה קושי. Freeze – הוא קופא במקום. הלם. מהמצב הסטטי הזה לא יכול לצמוח כלום. "והיו הערים למקלט מגואל" נאמר בפרשה – במציאות של "עיר", דהיינו קבועה, לא תצמח גאולה. (לקחתי מכאן) יש גם Fly – הבריחה, רואים קושי וישר עושים "אחורה פנה", מסרבים להתחזק ממנו ולהבין שה' מנחה אותנו לפעמים ממנוחה למלחמה (מוצאיהם למסעיהם) ולפעמים להפך (מסעיהם למוצאיהם). על היהודי להבין שכך הם חייו, ושהמלחמות לא יגמרו ולכן עליו לדעת ללחום, Fight, לנצל את רגע המשבר לצמיחה.

אומר הבעש"ט, "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה". על השינוי לשון "מן המיצר- במרחב". שדווקא מתוך המיצר, מן המצב של צרות, יש את האופציה לקרוא לה', מה שאנחנו לא רואים שאנחנו נמצאים במרחב. כנ"ל על הפסוק "עת צרה ליעקב, וממנה יוושע" – מתוך הצרה.

הרבי מצאנז פעם אמר שהדברים החשובים לא כתובים בתורה. נכון, כתוב לשמור שבת או מה אורך הלולב שאני צריך ליטול, אבל לא כתוב עם מי להתחתן ואיפה לגור. ומדוע? כי אם היה ככה אז פשוט הייתי פותח שולחן ערוך ומגלה את כל התשובות ולא הייתי צריך להתפלל אף פעם. זה שיש צרה, קושי, בלבול, הוא שמאפשר את הקריאה בחוזקה לה', המסע המטלטל מזמין אותנו לחזור הביתה. כמו ששמעתי באחד השירים בני זמננו: only hate the road when you missing home.

(מבוסס על השפת אמת, כדאי להשוות גם לזה)

ככה בונים מדינה

פוסט מיוחד בשיתוף בעל הפוסט "שבת שלו".

בני גד ובני ראובן הם מקרה מאוד מוזר. הם מעלים דרישה חריגה, במימדים שאפילו מזכירים למשה פרשות טראומטיות מההיסטוריה (המרגלים). אבל משה מקשיב ל"טיעון" שלהם ובסוף משתכנע ומאשר להם להתיישב בעבר הירדן תחת כל התנאים.
הדבר המפתיע שכל זה נעשה ללא התייעצות אלוקית, אין פה שאלה או נבואה כמו במקרה של פסח שני או בנות צלפחד. כאילו שמדובר רק בבעיה טכנית קלה ולא החלטה היסטורית של 2.5 שבטים.
האם הפתרון נטוע בצורה שהם דיברו? יש משהו מאוד לוגי וענייני ב"הארץ…ארץ מקנה היא, ולעבדיך מקנה". משהו אפילו סילוגיסטי. "כל בני האדם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם". כאילו הם מצפים שמשה רבינו יעשה 1+1, מנופפים בידיהם ומצפים שהוא יבין את המסקנה מעצמו…
תשובה ראשונה: יכול להיות ש…כן! משה למד את הלקח מפרשת פנחס ומבין ש"איש על העדה" צריך גם להקשיב לעם ולא נדרש לדעת אלוקים על כל שאלה. "דברי חכמים בנחת נשמעים" – לא רק שהם נאמרים בנחת, אלא גם זה שיודע לשמוע את הדברים, הם חכמים באוזניו.
תשובה שניה: אולי הכול זה עניין של תזמון. הנחלה של בני השבטים אינה בכלל בסימן שאלה. "באה נחלתנו" הם אומרים – ומשה מסכים לדעתם. זאת באמת הנחלה שלכם. אתם צודקים. אלא זה זמן לא טוב. רגע לפני שנכנסים לארץ זה עלול להתסיס ולהניא את לב העם. משה כמנהיג אחראי יודע ש"לכל דבר זמן ועת". אבל הם ממשיכים לענות וסותמים את טענותיו. מסכימים להילחם גם על הארץ וגם על האמת.
נוצרת כאן מערכת של הקשבת המנהיג לעם, משפט לוגי והגיוני, הכרעה אנושית ללא צורך בהתערבות אלוקי, או בקיצור: מערכת שלטון.