מה נשתנה?

לפני שיוסף מתוודה לאחיו, הוא קורא: "הוציאו כל איש מעליי!". מדוע?

"איש" הוא לשון חשיבות ושררה. אין במקרא אנשים פשוטים. כל איש הוא פרסונה. "איש יהודי" ו"איש צר ואויב" היו גיבורי המגילה.

יוסף ירד למצרים בסתר, כעבד. עם הזמן הוא התפתח, נהיה מכובד, הפך להיות "איש". האם הכבוד שינה אותו? כדי להתוודות על האמת, כדי לאזור אומץ לספר סוד נורא, צריך להשיל את כל המסכות, את כל הכיבודים, את כל המשרתים ולהיות פשוט עצמך. כשיוסף אומר "הוציאו כל איש מעליי", הוא מראה שה"איש", שהכבוד, היה רק "מעל", ולא היה משהו מהותי. את זה אפשר להסיר, ואז לדבר דוגרי.

מסופר על האחים הקדושים, ר' אלימלך ור' זושא, כשהיו עניים היו מתארחים אצל איזה חייט פשוט. לימים התעשרו והתפרסמו, וכשבאו לעיירה הציע הגביר לארחם. "אנחנו לא השתנו מאומה", טענו האחים, "זולת הסוס והעגלה שבאו איתנו. על כן נישן אצל החייט כבשנים קדמוניות, והדבר שהתשנה, דהיינו, הסוס והעגלה, אתה יכול לארח אצלך". הגביר קביל "לארח" את הסוס אצלו והאחים נשארו אצל החייט.

יוסף השאיר את הסוס בבית פרעה, ונשאר עם האחים שלו, כמו לפני.

מסע של צדיק

הרבי מקוצק אמר פעם שיש 2 סוגי צדיקים: צדיק בפרווה וצדיק שמדליק מדורה. הצדיק בפרווה הוא מדומה, הוא דואג רק לרוחניות שלו, לצדיקות שלו, מתחמם לבד. הצדיק שעושה מדורה מצליח ללכד את כולם ביחד, להלהיב אותם ולחמם את כולם. יוסף הצדיק לא היה תמיד צדיק. הוא התחיל בתוך צדיק קטן בפרווה: "ויוצא יוסף את דיבתם רעה", צדיק כזה כל פיפס קטן מפריע לו, כל התנהגות שלא כיושר הוא מגיב בקנאות ותוקף את הסביבה במוסר רב. הוא רואה רק את הרע, את מה שיש לתקן. מה הפתרון? להוריד אותו מצריימה. יוסף גדל תחת הסינר של יעקב, ואולי אם יתוודע לעולם הגדול יראה שזה לא כל כך פשוט להיות צדיק. רחוק מהבית הוא כבר לא זוכר את כל הדברים הרעים שעשו האחים, הוא מתמלא נוסטלגיה ונזכר בתכונות הטובות שיש בכל יהודי. "דמות אביו נראתה לו בחלון". עכשיו, שהוא למד להסתכל על הנקודה הפנימית שתמיד מאירה, המסע הושלם והוא צדיק אמיתי. צדיק שיודע לראות את הטוב.

וזה לא דבר פשוט לראות את הטוב. זה אולי הנס של חנוכה. המכבים מצאו פך שמן קטן, שבא ללמדנו: תמיד יש תקווה, גם בערימות הטומאה, יש נקודה פנימית מאירה שרק צריך לחפש, ולמצוא אותה זה בגדר נס שהופך אותך לצדיק. ומעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך.