מבואר בספרים ששני בתי המקדש היו אחד. ששניהם היו "באותו בחינה" – נבנו ביד אדם, היו באותו מתכונת (עולי בבל שחזרו את הראשון במקום לבנות לפי נבואת יחזקאל מ"ג), אפילו נחרבו באותו יום. ועדיין, יש הבדל אחד – שניהם נחרבו בשל סיבות שונות. האמנם?
מהי שנאת חינם? שנאת חינם היא בורות – היא שאני לא יודע את הסיפור המלא ובגלל זה אני שונא מישהו אחר. אני לא דן אותו לכף זכות.
מספרים, שרב מסוים הגיע לחתונה עם הגבאי שלו. כשהוא ניגש לומר 'מזל טוב' לבעל השמחה, אמר לו בעל השמחה: "קיינר האט דיך נישט געריפען" (אף אחד לא קרא לך). הגבאי היה בטוח שכשרבו ישמע את התייחסותו המעליבה של בעל השמחה יסוב על עקביו ויצא מהארוע. כך מתייחסים לאורח? אבל אותו רב עשה עצמו כלא משים לב ונשאר בחתונה. לאחר שיצאו השנים מהחתונה החליט הגבאי כי לא ניתן לעבור על כך בשתיקה. הלך והזמין אסיפה דחופה את חברי הקהילה וסיפר להם את אשר אירע. לאחר דין ודברים הוחלט להוציא כתב מחאה נגד בעל השמחה על כי ביזה את הרב, ולפני שהודפסו המחאות החליטו ליידע את הרב במהלך. תמה הרב "למה להוציא מחאה?" ענו לו "הוא ביזה אותך!" "אותי הוא ביזה?" שאל הרב.
קם הגבאי והזכיר לרב את אירועי אותו לילה. ענה להם הרב: שמעו מה היה, אותו בעל השמחה הגיע מחו"ל לחתן את בנו בארה"ק ולא היה לו מכשיר נייד, אז אני נתתי לו את המכשיר שלי ואמרתי לו שהיות ובכל מקרה הפלאפון שלי לא בשימוש הרבה יכול להשאיל את המכשיר, ואם יהיו שיחות חשובות שידווח לי, וכאשר נפגשנו בחתונה הוא אמר לי ש"אף אחד לא התקשר אליך!".
למעשה, השורש של העברות היא שנאת חינם. שנאת חינם ביננו לבין אבינו שבשמיים. הנביא צווח – "ישראל לא ידע". לא רק ידענו, לא היינו פוגעים כך בריבונו של עולם, לא היינו עושים עבירות חמורות כל כך. וכולהו חד הוא.
שפה אחת לפרשת השבוע 