סוכות – על דגים וחכות

מה ההבדל בין סוכות לפסח? מדוע בסוכות המצווה לשמוח יותר מאשר פסח?

פסח הוא חג המקושר למידת החסד – זהו טוב אלוהי שופע המגיע עוד ועוד, ללא כל זכות טובה, לא כי מגיע, אלא כי ה' רוצה לתת. לכן הסמל של פסח הוא אגודת אזוב (שטבלו בדם ומרחו על המשקוף ועל המזוזות), הרומז לענווה, לשפלות רוח, לכלומיניק שה' עושה איתו חסד.

סוכות מקושר למידת תפארת – שזה להביא את מה שמגיע (גבורה), אבל בצורה שעדיין באה לכיוון האדם, משפט הבוחן את מהותו האמיתית של האדם ולפי זה חורצת את דינו. לאחר שכבר קיבלו בני ישראל את התורה, הם יכולים בעצמם "לייצר" זכויות, יש להם על מה להישען – זה המעשים הטובים שהם עושים ויכולים לעשות, ולפני מתן תורה לא היה אופציה כזאת בכלל.

יש כמה דרגות לצדקה. אפשר להביא לעני דגים, ואפשר להביא לו חכה. בסוכות אנחנו לוקחים את החכה ביד ומשוויצים בה, שה' גמל לנו, לא רק בדגים (בפסח), אלא גם בחכות (הוא הלולב בסוכות המסמל את המצוות כולן). אנחנו יצרני מצוות, ושמחים בזכות ולא בחסד. זאת שמחה אמיתית.

(ע"פ שפת אמת, סוכות, תרנ"ד ותרנ"ו ד"ה ולקחתם לכם)

עשרת ימי תשובה ה'תשעג

נתחיל את השנה עם דברים יפים ששמנו לב אליהם:

רמב"ם כותב בהלכות תעניות פרק ג'
"…אבל בשאר התעניות, אין עברות (עוברות) ומניקות מתענות; ואף על פי שאינן מתענות, אין מענגין עצמן בפנוקין…"

לשון פשוט מקסימה…"אין מענגין עצמן בפנוקין".

השפה של הרמב"ם נשמעת כמעט מודרנית – ומדוע? הרמב"ם בדר"כ העדיף את העברית על פני הארמית. פה יש דוגמא למקרה שהניסוח הארמי נשאר דווקא. המילה הנכונה בעברית היא "תפנוק" וברבים "תפנוקים". (כמו תעלול-תעלולים ולא עילול – עילולים). אפשר להשתמש בצורה היחידה "פינוק" אבל רק בתור תיאור תחושה או מצב קיים (כמו "עיטוש" וכו'). "פינוקים" זה פשוט לא תקני. ואיך בכל זאת אנחנו אומרים זאת?  הבלשן רוביק רוזנטל מסביר פה.

מעניין לציין גם את האמור במסכת חגיגה דף ד' ע"א שם כתוב שמי שאינו יכול לעלות ברגליו פטור מעלייה להר הבית בחג הסוכות. ועל מי מדובר? אומרת הגמרא: "מפנקי", ורש"י שם: "שאין הולכין בלא מנעל". כנראה "פינוק" בארמית הכוונה היא לאסטניסטיות מסויימת, אנשים שאינם מסוגלים לילך יחפים.