שאלה מפורסמת על הפרשה היא למה חצי ממנה הוא "בשידור חוזר" – כל המעשה של השבעת אליעזר, הסימן לרבקה וכו', חוזר שוב בפיו של אליעזר כשהוא מספר למשפחת רבקה.
הרבי מקוצק מביא הסבר, תוך דיוק על הפסוקים. אליעזר, כידוע מרש"י, היה בעל נגיעה. הוא רצה להשיא את בתו ליצחק, ולכן שאל את אברהם: "אולי לא תאבה האישה לבוא", וכשהוא מדבר עם אברהם, הראש כבר בתוכניות אחרות – הוא רואה איך הוא מגיע לחרן, הכל מסתבך, בקושי מוצא אישה, וזאת לא רוצה לבוא, הוא חוזר בידיים ריקות הביתה – ומחתן את יצחק עם ביתו. הנגיעה הזאת השפיעה על כל השליחות שלו. אבל בעל הנגיעה אף פעם לא מודע שהוא אכן בעל נגיעה, הוא צריך שמישהו יציב לו מראה בפנים ואז הוא יראה את האמת. כמו הזה שבא לקוצקר והצהיר שהוא עומד להיקבר בארץ ישראל. כששאלה הרבי למה, הלה ענה שהוא חס על גופו מפני גלגול מחילות, ואז הרבי מקוצק צחק עליו: "עד כדי כך אתה דואג לגופה שלך אחרי שתמות?!". כשמציבים מראה, כשמישהו אחר מספר את הסיפור, או אפילו כשאנחנו חוזרים שוב על מה שאמרנו – אנחנו מגלים את הנגיעה שלנו. זה בסדר, כולנו בעלי נגיעה, "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" – בכל טוב, מצווה, יש נגיעה קלה. המטרה היא לחשוף אותה. והחשיפה של אליעזר מגיעה ע"י כך שהוא מספר את הסיפור שוב, ופתאום קולט כמה מעוות הוא היה, אז הגרסא מיד מתוקנת, כל התוכנית ב' מתבטלת והוא ישר מדלג לספר על כך שרבקה פשוט חייבת לבוא, בלי שום תירוצים או תוכניות חלופיות.
שפה אחת לפרשת השבוע 